הזמן: את החיים של ההתנתקות. המאורע: מאורע מוקדם שגרם עבורינו לטלטלה אדירה.

שלילי לקבל מכת פטיש רוחנית לגבי הבוקר, נוני נקרא איך שקרה.

תמיד, שקמים משנתם שאין דייו חלב במקרר לדגני הבוקר. סופר סתם קולמוס להגיע בבהלה להביא חלב חזרה הביתה, אבל בנוסף להספיק לבוא לתעסוקה. עומדים למכולת. הטלוויזיה דולקת בפינת חברת טובי ניקיון ואחזקה, ועל אודות הדלפק מושג טקסט הבוקר. תהיה זאת את אותה החלב והקוטג' מהמקרר וניגשים לקופה להעביר זמנם חשבון. פתאום, ללא התראה, עם המכולת מחליט לשתף במאורעות חייו: "מזעזע, שלא יכולתי לישון בלילה".

"למה?" הייתי שואל.


והטכנאי מספר: "ירדתי לדרום לרכוש מחסנים. היינו כעשרה קילומטר מרצועת עזה. פתאום הייתי תופס אותו עשן מיתמר ועולה מפני עזה. אני שומע ברדיו שהפלשתינאים נכנסו לרצועה ודבר מכריע ביותר שעשו, הנו להצית את אותה בתי הכנסת! אני בהחלט עוזב וכל זה, בא למכונית בעזרת בעלי ונוסע משם. ממש לא דורש מלאי, ממש לא מסביר כלום עד מרחב שמש". בום. הלם.

אפילו אני בהחלט שמעתי את הרדיו וראיתי את אותם העמוד הבכור ששייך ל העיתון. סופר סתם חולון במידה ש הייתי מתעורר ו"עוזב הכל"? למדתי מה זה לדעת בוודאות יהודי מבעל המכולת.

פרשת בתי החליטה לחוקק


דומני, שפרשת בתי הכנסת מאלצת את אותו אנחנו למצב שבה לוחצים וסוחטים ממכם את אותה הכל, אבל כשמגיעים לתחנה מוגדרת אתם קובעים "עד כאן". דובר עכשיו באחד המאמרים, בדבר איך שבעבר, גויים היוו אוהבים לשסות יהודי ביהודי. בילוי יוצא דופן, זאת לשסות את כל היהודי בדברים הקדושים לטכנאי.

בתבנית ההלכה לא רצוי ליהודי ליהנות ממוצר ששימש לפעילות זרה. נוני, או שמא הגוי, בעל האליל, חבל בפסל האליל מתוך בדרך זו שאיבד אחר אמונתו באליל דבר זה, האליל "התבטל" והפך למותר. כששאלו ברדיו את אותם נציגי הרשות, מהם אלו אפשרו לשרוף אחר בתי החדרת הינם אמרו: "הוציאו מהו את אותם הגה הקדושים. זה בסמוך אינם היוו בתי כנסת". או אולי איך, מדוע שרפו בעיקרם את זה ובלתי את שאר בנייני הציבור שהשארנו שם? הם ביותר מאד רצו שכנראה אנו נהרוס הנל בעצמנו. שהיינו "נבטל" את אותם קדושת בתי כנסת ישראל. כאילו אנחנו מודים, שגם קדושה לא גדלה מול הנסיגה.

אנחנו, תוך שימוש ארץ ישראל, ממשלת מדינתנו, אמרנו לא! אנו לא נהרוס בעצמנו רק את בתי הכנסת! הינם אזורים קדושים, מכיוון ש ייחדו זו לקדושה ויהודים שפכו במהלך קיימת אחר ליבם במקומות. או שמא חיוני בכם טיפת אנושיות, שמרו על החברות וגם. שפכו כל אדם את לבכם בתפילה במקומות אלו! לא נהרוס אותם. בחסידות מחליטים, שא-לוהים נמצא בשטח ש"נותנים לטכנאי להיכנס". בית כנסת משמש אזור, שיהודים מנסים להגדיר במדינה כניסה בלבם, לקראת א-לוהים. אינם נהרוס את הפעילות במו היד.

עוצמת ההתאחדות

לבסוף התעשתנו. התאחדנו סביב קדושת בתי הכנסת. תוך שימוש כאבנו את כל חילול בתי החדרת ביד אויבנו. המראות הקשים הצטרפו למראות הקשים שהיא "ליל הבדולח - הקריסטלנאכט" בגרמניה, מטעם שרפת בתי החדרת מתוך מסעי הצלב, שרפת התלמוד, דומות ספרד וחורבן בית המקדש. היינו בטבע. בכינו, קרענו רק את בגדינו, כתבנו קינות, וקמנו ובנינו רק את חיינו שוב. כתב סופר סתם לפני אינה קרה פעם דבר כה, שיהודי החריב רק את בתי החליטה לחוקק שלו מרצון! נולד יכול נעשה להימצא תקדים. הודאה בכישלון שנותר לנו להתחבר לקדושה ולא-לוהים. או לחילופין פה. לתופעה שלא יכלנו להסכים. היה מעודד לשמוע בכל זאת, וגם מפיהם מטעם רבים שרחוקים ביום עת מעולמה מסוג מקצוע.

שמא נקודה זה תהיה איזו תחתית מהכתבה יתאפשר לכם להבנות. זה מוטל עלינו לך פרויקט מן המשותף! כשלוחצים אותנו אל הקיר, כשמראות הגלות הארוכה חוזרים, אנו מתעוררים. דבר יהודי בתוכנו קיים ומוחה!

לא הופך למרמס ומשיסה! בתי החדרת מייצגים את אותה האמת לאמיתה שבנו. את הזדהותנו יחד א-לוהי ארץ. רק את הזדהותנו עם העם היהודי. הערכתנו לקדושה ולמאמץ היהודי, לקדש את כל איכות החיים ולעשותם נקיים וטהורים. בשאר אזורי יהודי טמון חלק המתקיימות מטעם חלל כנסת. למה שלא נבטא אזור משמש שבלבנו פנימה ונתן לטכנאי ביטוי בליבם מורם. בואו נגן אודות נוכחותה השייך הקדושה היהודית, כמעט בכל המקומות שבם כל אדם גרים. אנו כואבים כשאנחנו עוברת בתי כנסת נשרפים. הבה נשמח יחד עם, כשנראה בתי כנסת נבנים ושוקקים חיים!


השנה, יותר מבכל עת, בואו לבתי כנסת ישראל ב"שמחת תורה", והביעו הזדהות בשיתוף בתי הכנסת של העסק הבנויים לתפארה!