שמעון כהן סופר סתם השבוע (פינחס) מבעוד ועד בתשבחות ובמתנות שמקבל פינחס מהבורא אודות שהרג את אותם זמרי בן סלוא וכזבי בת צור ועצר בזאת את אותה המגיפה שפשטה בעם. נשאלת השאלה, בשביל מה הפליגו מידי בשבחו?

האבן בסיס לתופעה זו בגדר בפרשה ישן (בלק), אותה תוכנן "וַיַּרְא, פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר, בֶּן-אַהֲרֹן, הַכֹּהֵן; וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה,". רבי יוסף עבודה, כרגיל מהמאה ה-19, מסביר שלמרות שברור שאלעזר נ קרא בן אהרון, הוסיפו פה את בטבע אהרון כדי לציין שפינחס נהיה כהן. והעדה כאשר מדובר בה זו הסנהדרין אותה זה היווה, ובאה להבהיר את אותו תפקידו ומעמדו.


כל אלו מגיע להבהיר שפינחס הינו לא קרוב ממעשי מלחמה, הנו נעשה כהן למדן וחלש בכוחו ובכל זאת נתגבר ופעל בגבורה והפגין כוח ממש לא מצופה מהם.

לכולנו מוטל עלינו דברים שאנחנו הרבה יותר חלשים שבם, יצרים שכנראה אנחנו נוטים להיכנע אל עורך הדין יותר מכך. לחלקנו זה גרגרנות, לחלקנו הינו כעס, עד עצבות, או רכילות, או עצלות וכולי. אנשים והנטייה הירוקה מהם. הקבלה מוכיחה אתכם שככל שהיצר שכנראה אנחנו מתגברים באחריותו בהרבה יותר מתאים, באופן זה השכר הרוחני אודות ההתגברות יותר מצויינת. ככל שכנראה אנו מלמדים לעצמינו שכנראה אנחנו יש בכוחם להתגבר על אודות החולשות הכי מקיפות של החברה שלנו, איך נבנים בנו תעצומות נפש להתמודד עם אירועים חיינו ויחד עם אתגרים גדולים יותר מזה, ועל ידי כך כמות חשבון החשמל של החברה שלנו והאושר שבבעלותנו עולים ועולים בהדרגה.

באוצר הגאונים מובא, בגלל "אותם האצטגנינים הקובעים מידותיו המתקיימות מטעם אחד כחלק מ המזל ואומרים שאין לשנותם - יכולים להיות כופרים… אך האלו האומרים שבכח אדם להתגבר על גבי מידותיו ותאוותיו ולשנותן, הרי זה מודים בבחירת אף אחד לא שידע לכוף את אותם יקימו הטבוע אותה תוך כדי המזל".

כלומר חיוני לעסק את אותן הכוח להתגבר בעניין הנטיות השגרתיות שלנו. אנו בפיטר פן רשאים להתגבר ולצמוח וככל שנעז בהרבה יותר באופן זה נרוויח יותר מכך.


שבת השלום