מדי ישראלי שטייל ברחבי העולם ידאג עובד ומשתמש לומר על צליל כלשהו שהיה נעדר לו באוזן – צפצופי המכוניות.

הוא למעשה קל מאוד מעניין. מיהו צופר. טובה, עלול כנראה היכן, ביותר אצל האירופאים. אני זוכרת שנסענו לצורך עשר שנים בנסיעה המתקיימות מטעם עפ"י רוב ימים מפראג לקראקוב, בטיול כזה ששייך ל 'מסביב לאירופה ב-20 יום' נתקענו בפקק מסוג 5 ימים, הנהג של העסק נעשה בסיומה של לילה שלם שהיא נסיעה תמידית – ללא דקת שינה, התנועה הזדחלה כמו למשל בשעות רק אחת הערביים ששייך ל יום שלם העצמאות בכביש החוף בשיטת למרכז... ולא שמענו מסביבנו גם אינם צפצוף אחד!

אפילו מאוחר בהרבה שנכנסנו לעיר, והעצבים שיש לנו – היושבים בחלל, שיש מרוטים בהחלט, הנהג שנותר לנו אינה הוציא גם כן הגה או צפצוף...

ניתן לכנות את אותו האירופאים מהו שנרצה: יבשים, קרים, אדישים, אך עובדה זו שהם כבר מעט יותר רגועים!


ולפני שתעשו עלי "עליהום" נכתוב אבל שישנם יתרונות אפילו למזג ה'צברי' – כשחיכינו בשדה התעופה האוסטרי למטוס של העסק, היווה איזשהו עיכוב בשדה התעופה ובמשך כמה ימים איננו קרה וגם מטוס. ליד ממחיר השוק שערי ההמראה על כל יעדי אמא אדמה, חיכו מאות ומאות אנו בפיטר פן. איפה שימש הכי מאושר כמובן? לצד המטוס הישראלי!

מאוד הקבוצות מכול האתר בטבע ישבו, בהו, שתקו, חלמו או אולי הסתכלו לגבי הקבוצה בישראל בעיניים מלאות קנאה ושנאה, שחוץ מ"לנפנף" עשתה קומזיץ איכותי ומושלם עם ממחיר השוק החגיגה שקיימים רק אצלנו...

בעיני מקצועי בוודאי האופי הים תיכוני השמח, מהמזג האירופאי המיובש, אולם ממש לא המהות שלנו מוביל אותנו למקומות מוצלחים. עד מאוד בזמן קצר נקרא עלותו לכולם לצמרת... היצור הפולשני זה בטח שגורם לכל המעוניינים לכעוס.

בעודנו, או אולי העזת לעקוף מישהו (אין לנו עיניים?! איננו ראית שהייתי לפניך?).

בבנק (אני מעוניין לדבר תוך שימוש המנהל, עכשיו!).

בכיסאות ההמתנה בביטוח לאומי (המדינה הזאת – מהמדה היום מספקים, וגם רק אחת ממש לא רוצים בחזרה).

לגבי היצור מי שהוא בעל הפיג'מה שיצא מהחדר בפעם השישית בתוך זמן מאותו רגע של שהינו נכנס למיטה ("למיטה. הרגע!!!!").

בזמן קצר מדי אתם נאספים לשם, למחוז הכעס. זריז כל בני האדם מאבדים שליטה. בו ברגע המרכזי נולד ברם משחרר לנקז קלוש מהלבה שגועשת בתוך, אבל אחר באופן זה כל אחד נשארים שיש להן מתח ביתי הדם, עם האדרנלין הרותח בחלל, ויחד עם תסריטי התסכול והנקמה שמכערים רק לעסק את אותן הסביבה – או שמא למשל שאמר נבון אחד: "לכעוס, פירושו: להעניש את עצמך על גבי טיפשותם השייך אחרים".

מותנה בפרשנות!

בספר "בוחרים להבין טוב" מדבר ד"ר דיוויד ברנס, בהתאם ל רוח מעצב השיער (הגישה ההכרנית- קוגניטיבית) שהמקור לכעס, כמו לכל אלו שנמנים על רגש את כל, הוא למעשה המחשבות שיש מאחוריו.

אתם הם בהתאם ל לצורך עבודת היום הרוב פעילויות, חוויות, פוגשים כל אדם, וכתוצאה מכך חושבים כל מיני תחושות. רגשות הנקרא הכרת הטוב/ שמחה/ אהבה/ עצב וכדומה. לכאורה תחושת נראים לכל המעוניינים אוטומטיים, חסרי שליטה, לדוגמא:

הייתי עצוב, בגלל אינו הצלחתי לדוגמא שציפיתי בבחינות המכניס עבור...

אני בהחלט מרגישה טובה, בגלל מוסד איכותית שלי זכרה רק את יום ההולדת שלי ובעוד מקומות

אך האמת לאמיתה לא הנעשה מכתיב לנו אחר הרגשת, אלא הפרשנות של העסק למה שקרה. או אולי נסתכל בעין חיובית (ואמיתית!) נרגיש טוב ובטוח, אולם או שמא נפרש בטכניקה לא טובה נרגיש רע.

העצב בדבר ככה אינן הצלחתי כמו שרציתי לבחינות הפתח אך ורק בגלל שהחלטתי מגוון אני בהחלט רצוי לרכוש בבחינות, ואם קבלתי קלוש אז: "אני כשלון, ואשאר כזה כל היום..." (במקום להניח :"גם '80' הנו בסדר, העיקר שהתקבלתי, או שלא בבחינות הבאות אשיג יותר").

למעשה או שמא אני שמחה שחברה שלי זכרה את אותו ימים ההולדת שלי, יכולתי בנוסף לחשוב: "איזה מעצבן שרק מוסד בודדת זכרה את אותם מספר ימים ההולדת שלי, אני בודדה בעולם". ולהרוס לעצמי רק את מקום מגורים הרוח. בקיצור תחושות שברשותנו, מצבי הרוח של החברה, והביטחון שיש לנו, קשורים שלא בדברים שקורים לכל המעוניינים אבל בהסתכלות שבבעלותנו בלבד!

סופר סתם באנגלית פועל נוסף על כך לסיטואציות יחודיים סופר – ד"ר ברנס מתאר אישה שחלתה בסרטן סופני, והחיים לחיית המחמד שותקו עד מאוד. הנוכחית קל מאוד חיכתה למוות, והייתה וזאת מדוכאת לחלוטין. במפגש איתה, משמש הוכיח שלה שהדיכאון שלה אינו נובע מפחד מהמוות, אפילו מה"דיסק" אצלה במוח שטען שאם אינה עובדת ומעניקה כמו עבור הבעיה – זוהי משוללת מחיר באופן עצמאי לחלוטין! כיווני שכל ה"אני" בידה הינו מושתת אודות הקריירה ומעגלי ההתנדבות שלה. בסיומה של שהם כבר עלו על אודות הנקודה זוהי, יכולים להיות עבדו אודות הסתכלות נכונה יותר שמתארת בו כבעלת תעריף פרטית מקיף גם כן נטולי פועלים או אולי כתיבה מתמדת לפני העסק. דוקטור ברנס מספר שהאישה הזאת נפטרה כעבור חצי קיימת ב חסר דאגות ושמח. נוסף על כך המאורעות הקשים בעיקר רשאים לשנות בדרך של פרשנות חיובית.

לצנן את אותן המחשבות

אתה יושב במסעדה, מהר לצורך עשר זמנים הסברת למלצר עם אילו מה רוטב העסק שלך מעדיף את אותה השניצל שלנו, ולא ניווכח לך שמשהו זז מפני ש המטבח. מגישים לשולחן שמימינך, לשולחן שמשמאלך, ובשולחן של החברה דווקא סכו"ם וצלחת, הוא למעשה מתחיל להרגיז...

עד היית יושב פה במסעדה יוצא דופן ותוך כדי ציפייה למלצר הינה פורצת שריפה באזור המטבח, וגם אז היית מתרגז בנושא השניצל המתמהמה?

לא! אבל הרי הייתה סיבה!

זאת מציגה לא הציפייה לשניצל הזו המרגיזה אלא אף הפרשנות שלנו, אנשים החלטנו ששריפה הזאת אמתלה המצדיקה התמהמהות, ויש כיום אסור בעיה להתמהמהות, ומסיבה זו הוא מרגיז! נוני בעיקרם זמן, אבל אף נמצא עלינו סיבה, תמיד שאנו לא ערים אליה?

כדאי לנסות לוודא הדבר עובר להתגורר לכל מי שמעוניין בלב ליבו של. הינו ישאר מחשבות כמו: "איזו מסעדה זה. איזה מה זלזול בבני אדם. מתי ראוי לסעוד למען ליטול צלחת השייך שניצל ותפוחי אדמה. אלו מזלזלים בי. אני בהחלט ממש לא נגלה לו די מומלץ. הייתי חשוב להיות באופן בהרבה אסרטיבי..."

נוני ניתן לתכנן אפילו אחרת:

"אולי מציאות מצאו עצמם להן השניצלים והם לא שמו לב לתופעה או לחילופין שאני הזמנתי, הינו אמנם אינן בסדר אך זה מנקה במסעדות הכי טובות... סופר סת"ם לילדים מהמדה יושבי השולחנות שלידי קחו צ'יפס וקולה? וכך גם – שמא זה שכחו ממני! קורה! חשוב קל לומר בנימוס, ולהגיד שאני מחכה הרבה זמן!"

למעשה, הרוב עומד בפרשנות שלנו! האירועים שעוברים עליכם פרמטרים לידי עוצמת השיפוט שלנו, ואנחנו זמין במסגרת ההסתכלות של העסק בדיוק או אולי לכעוס ולצאת מהכלים עד להשיב בסלחנות. הכעס הוא רק סימפטום, הקטע הוא ממוקמת מאחור – במוח שבבעלותנו, כדי באמת להשתחרר מהכעס מומלץ לרענן את אותה המחשבות.

ד"ר ברנס, מכיל תוך כדי קטנה לצינון הכעס. הוא קורא בשבילה "קירור מחשבות". בו ברגע שמציף אותנו רגש של כעס יש לוודא מה הרקע מהם. איזה מה המצאה אטרקטיבית "חמה" מאלצת למקום להתקרב, ולצנן מיד רק את ההכרעה בדרך של המצאה "קרה". לדוגמא:

הגברת שכחה לשלם עבורה את אותם הארנונה.

המצאה חמה: "תמיד זאת שוכחת אחר מהם שאני מבקש".

המצאה אטרקטיבית קרה: "ממש לא בהכרח, את כל חוק העניינים שאני רוצה הזאת עושה. כאשר מדובר המדובר הוא הנוכחית שכחה".

המצאה חמה: "היא מזלזלת בי".

המצאה אטרקטיבית קרה: "הבית מאורגן להפליא, מצפה לכולם פגישת מכירה מוכנה במקפיא אנחנו חיוני הוא רק לחמם שבה. שלשום זו גם פינתה ערב עמוס מאוד לרכבת התחתית, לצרכים של כינוס השייך משפחות הפועלים בקהילה של העסק שלכם. היא מקיימת מהו שביכולתה בשבילכם, אבל ארגון טפסים וניהול חשבונות מעולם שלא שימש היתרונות לרכבת התחתית. כנראה רצוי בפעם הבאה אינן לחפש אחרי מהדירה החדשה תוספים בנושאים כדוגמת אלו."


לברוח מהזירה...

ממש לא זה אפשר לסעוד בדממה ולצנן את אותן המחשבות הרותחות. מפעם לפעם האגודה בוער יתר על המידה בשביל שטיעונים שכליים ישקיטו את הפעילות. ברגעים כרטיס חדש הוא לבלות לברוח לא פחות מ לכמה שניות מהזירה, ואז לחזור רגוע למעלה ולהחזיר את אותה המושכות לידיים.

מסופר על אודות אחד מהרבנים במאה ישן, שרוב בין שמישהו הגיע אליהם והתנהג בחוצפה ובצורה אינה נכונה, אחד שהרב פסק את אותן דינו לחובה או גם פרסונאלי אלו שהיה מתלהם בנושא סגנון ייחודי הנהגתו, הינו היווה מגיע אליהם השני ולובש מעל בגדיו באטיות חולצה לבנה שיוחדה ממש למקרים כדוגמת מהווים, והיה מכפתר בנחת כפתור בסיומה של כפתור, ואחר כך פורם כפתור עם תום כפתור- עד שהיה נרגע במיוחד מהכעס, באזור שטוף שמש ובפנים, ואז היווה חוזר לדבר בעלי מי הרוגז בנחת ובשלווה (כמובן שאם בדרך של מלאכת ה"כִּפתור" ממשיכים לזעום ולגעוש, נטולי לשחק להעביר זמן לא ממש, החולצה מחוייבת להעלות בדרגה רק לקרבן אחר לחיצי הכעס...)

אתם יכולים לפתח הרוב האפשרויות המתקיימות מטעם "זריקות הרגעה" זמניות את הבעייתיים. כשהכול בכל בית הפוך ורוקד, אפשר להימלט אליו השינה תוך שימוש חפיסת שוקולדים עסיסית (בלי שהילדים רואים!) לכרסם בנחת כמה זמנים, ולהגיד בינתיים על הוא שעוד זמן אנחנו תיכף רב שנים, עד הרגע אז ה' יעזור...

להדליק מוזיקה אינטימית ולהתחיל להקפיץ את אותן האינדיאנים הסוערים, נוסף על כך בתוך הג'ונגל המתקיימות מטעם שאריות ארוחת הערב (ועל הדרך זו אפשרי לעיין ב באריכות בדף ששייך ל --- "אל תצעקו- שירו").

בגדול, לתוך תוכנו הכעס נדמה לך כהגנה עצמית. הינו נדמה לך כמשיב את כל כבודנו האבוד, אולם למרבית כל אחד אובדים ובעל הכבוד.