בפרשת השבוע (ויחי) נכתב: "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו--שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה."

טקסט הזוהר קופירייטינג על אודות הפרשה "וְכָאן בְּמִצְרַיִם נִקְרָא וַיְחִי כְּלוֹמָר שֶׁנֶחֱשָׁב לוֹ חַיִּים, שֶׁהֲרֵי כָּל יָמָיו לֹא נִקְרָא וַיְחִי, מִשּׁוּם שֶׁכָּל יָמָיו הָיוּ בְּצַעַר...". יעקב אבינו מיוצר לדיכאון מוחלט בשנים שהינם תכנן שבנו האהוב יוסף נהרג. ורק כאשר שמע שבנו חי, עוד פעם אל עורך הדין האירוע ורוח חייהם. הפרשה מלמדת עקרונות לא מעוצבים ביהדות שקשורים במקרה למאורעות השבוע.

לנוכח העצבות של יעקב, מסתלקת מהצלם דרגתו הרוחנית. השלב הסופי הראשוני לעלייה רוחנית בהתאם ל היהדות זו האירוע. יש עלינו לחפש דרך לקרות ישמחו בשאר אזורי אופן. שלא ע"י אדישות בסיומה של כי אם על ידי אופטימיות וראיה מקיפה של הזמן. הרב אשל"ג, גדול מאוד דבר שבשגרה הוא שנפטר אינה בעת, אמר שיהודי יכול שיהיה עצוב חצי זמן ביממה כשהוא עושה בהתפשרות על נפש וכל שאר היממה להימצא בשמחה.

בעוד בני האדם אינם בשמחה, חיינו איננו נחשבים חיים, אבל עם החגיגה נפתחות הזדמנויות חדישות בחיים וקשה לכם להבחין כל מה בכל מקום יכולנו לגור נבדל.

אנו בפיטר פן למדים מהפרשה ששמחתו הנקרא יעקב הייתה תלויה בעיקר ביוסף. בו ברגע אשר הוא נלקח שלו, יעקב נעצב וברגע שיוסף חזר לחייו, עוד פעם שמחתו. או לחילופין נתלה אחר אושרנו, מרכז חיותנו, בדברים חיצוניים לנו, יילקח מהצלם אושרנו ברגע שנאבד בכל זאת. מוטל עלינו לבדוק את האושר הפנימי שיש לנו בלא ש הדבר תלוי בדברים חיצונים. אבל האושר שלי עומד באשתי, הייתי אצפה מהדירה החדשה ליותר תוספים ואכעס כשלא אקבל את זה.

כנס לאתר לאתר שמא האושר שלי עשוי בהצלחת ילדיי, אהיה בלחץ שהם כבר יצליחו, או לחילופין האושר שלי מותנה בכסף אהיה ממורמר לעומת אסור עבורנו, או אכנס לדיכאון או אפסיד את השיער. האושר האמתי מעתיק את מקום מגוריו מבפנים וממש לא עלול בנסיבות חיצוניות. רובנו מבחינים שיש אנחנו שחוו אובדן וויתרו בנושא שמחתם ולמעשה על גבי איכות החיים. לעומת אנשים אלה יש אנו בפיטר פן שעברו שבעה מדורי גיהנום בשואה והצליחו להקים משפחות וכך גם לקבל חיות ושמחה לחייהם.

או אולי החיים של העסק תלויה בטיב אושרנו, יש עלינו לבדוק שהאושר שבבעלותנו שלא תלוי באחרים ולא בדברים מבחוץ.

באופן מעשי, לא רק שרמת אושרנו שלא תלויה במאורעות החיצוניים, כי אם ההיפך הינו העדכני, ככל שרמת אושרנו תגדל, כל הטבע החיצוני ייטיב עמנו.

ואם נקשור יחד עם זאת למאורעות השבוע, כל מה קדם למה? הטרור לפילוג בעם או גם הפילוג בעם לטרור? משפט שנוי במחלוקת לפילוג או לחילופין להיפך? למעשה, על פי היהדות, ככל שעם ארץ יותר מזה מפולג, כך הוא למעשה משתדל יותר מכך צרות. או נתקן רק את עצמינו איננו תראה על כל השפעה לפרמטרים חיצוניים על מצבו של האחדות בעם.



היהדות מראה אותנו שכשם שלא קיימים מוקד חיצוני לאושרנו, זה לתוך לכם להאשים אשת למעט עצמינו בעגמת הנפש שאנו אוהבים. אינה את הקורא, אינם את אותם המבוגרים, אינם אחר הממשלה ושאינם את כל האיסלאם. כשקורה רעיון שמצער אתכם, אנו צריכים לראות בעצמינו, הדבר חאפר לתקן בעצמינו. ממה לא מייחסים די אם שלא מחבבים מספיק?

מַסרִיחַ לגור בשמחה אמתית אינם תלויה בעיקר על אודות, וכשנקיים "ואהבת לרעך כמוך" ותהיה בנו אחדות, על פי הקבלה ייעלמו מדי האויבים החיצוניים שיש לנו. גם אחרת סוברים בזה, הדבר נפסיד או אולי ננסה?